רונית דגלי אומות בע"מ ואח' נ' שטן רוני ואח'

החלטה

בקשה לשומת הוצאות היא הבקשה שלפני.

1. ביום 22.3.11 ניתן בבית משפט זה (כב' השופט פרגו) פסק דין שחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 199,300 ₪ כשהם צמודים למדד ובתוספת ריבית "על בסיס המדד שהיה ידוע ביום 15.7.2001 ועד התשלום בפועל" וכן "...ובנוסף אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הוצאותיהם, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 50,000 ₪.".

2. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון (ע"א 3853/11) נתקבל ובית המשפט ראה לבטל את הכרעת בית המשפט המחוזי וקבע "המשיבים ישאו בהוצאות משפט וישלמו למערערות שכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪".

3. המבקשים פנו לבית המשפט העליון בבקשה לשום את הוצאותיהם, וכב' רשמת בית המשפט העליון ליאת בנמלך קבעה כי "הפורום הנכון לו על המערערים להגיש בקשה זו לשומת הוצאותיהם ... הינו בית המשפט המחוזי בפניו התנהל ההליך..." (ע"א 3853/11-ה); כמו כן קבעה כי "רכיב ההוצאות נוסף על רכיב שכר הטרחה...", ודחתה את טענת המשיבים שסברו כי אין לשום באופן נפרד את ההוצאות, ומאחר שהחלטה זו חלוטה, אין לי אלא לדון בבקשה לשומת הוצאות, שהוגשה בהתאם להחלטה.

4.שומת ההוצאות:

אגרת בית משפט - אני מאשרת החזר האגרה ששולמה בפועל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאת תשלום האגרה ועד ההחזר בפועל.

לא ראיתי להפחית את סכום האגרה ו'להתאימו' לשיעור היחסי בין סך הפיצוי שהתקבל לבין הסכום שנתבע; עיינתי בפסק הדין של בית המשפט העליון ואינני סבורה כי סכום התביעה הוא בלתי מידתי עד כדי הפחתת הזכות לקבלת החזר מלוא האגרה ששולמה בפועל.

ההוצאות שפורטו בבקשת השומה אינן מגובות בקבלות המעידות על הוצאתן, והמבקשים הסתפקו בתצהירים, במכתב רו"ח ובתדפיסי בנק של התובע.

עיינתי בחומר שצרף המבקש, ואומר כי ראוי היה שההוצאות מהסוג הנתבע היו מוצגות לבית המשפט ואין לי ספק כי חשבוניות או קבלות הוצאו בגין הוצאות אלה, והיה מקום להוכיח הוצאתם באמצעות הקבלות/חשבוניות.

בהעדר קבלות או חשבוניות ראיתי לאשר את ההוצאות בדרך האומדן על הדרך הנמוכה והבטוחה, וכן לאשר ההוצאות באורח מידתי:

חוות דעת של רו"ח ניצן-פרי – מאשרת את כל המבוקש ההוצאה שכן מדובר בחוות דעת רלוונטית ונדרשת להוכחת טענות המבקשים, סכום זה מאושר במכתב רו"ח פרי-הר שאישר את התשלום.

משרדי חקירות (סעיף 25 לבקשה וסעיפים 5, 6 לתצהיר שמעוני מיום 4.8.13) - אני מאשרת סך של 10,000 ₪, הכוללים גם את עלות המוטות שנרכשו. שוכנעתי כי בוצעו חקירות (בין העדים אף היו חוקרים) וסביר בעיני שבוצעו חקירות, אלא שבהעדר פירוט ההוצאות ואסמכתאות כחוק להוצאות אלה ראיתי לאמוד את ההוצאה על הצד הנמוך והבטוח וזאת כאמור בהעדר פירוט הנדרש ובהעדר קבלות ואו חשבוניות.

הוצאות העדה לימור רוזנברג, המתגוררת בארה"ב- גם בענין זה לא הוצגו כל קבלות והסכום הנתבע מופרז בהתחשב בכך שנתבקשו הוצאות הבאת העדה ובנותיה וכן דמי לינה ושהייה ללא כל אסמכתא, ללא כל פירוט והסברים, והבקשה היא סתמית, לא ראיתי בעותק מתדפיס הבנק של מר שמעוני אסמכתא ראויה ורלוונטית מה גם שאין היא מתייחסת לכל ההוצאות המבוקשות.

אני מאשרת סך של 8,000 ₪ שיש בהם לכסות את עלות טיסת העדה מארה"ב בתוספת הוצאות שהייה בארץ בגין העדות; גם כאן בהעדר קבלות ופירוט נדרש ראיתי לאמוד על הצד הנמוך והבטוח את הוצאות העדה כאמור.

לא ראיתי לחייב את הנתבעים בהוצאות העדים כנזכר בסעיף 28 לבקשה (ובסעיף 8 לתצהיר שמעוני); הבקשה היא סתמית ולא רק שאינה נובעת מהחלטת בית המשפט לחייב את הנתבעים בהוצאות עדים אלה, אלא שעיינתי בפרוטוקול הדיון (16.12.09) וראיתי את חקירותיהם הקצרצרות, שאין ספק כי הסכום המבוקש מופרך אך כאמור ממילא לא חייב בית המשפט בתשלום הוצאות עדים אלה.

למעט החזר האגרה (לגביה התייחסתי לעיל), ישאו כל הסכומים האחרים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום החלטה הזו עד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.